יפוי כוח מתמשך

יפוי כוח מתמשך הוא כלי המאפשר לאדם להתוות את העקרונות, ולקבוע את הכללים ואת זהות האנשים שיעסקו בטיפול בו ובענייניו במצב בו הוא לא יהיה מסוגל לעשות זאת בעצמו, בעיקר מסיבות של הדרדרות במצבו המנטלי. עד לשנת 2016 הפתרון היחיד לניהול רכושו או ענייניו האישיים של אדם שלא היה מסוגל לקבל החלטות אלו בעצמו היה מינוי אפוטרופוס.
אפוטרופסות, כפתרון היחיד לאדם שלא עשה יפוי כח מתמשך סובל ממספר חסרונות:

• רצונותיו וצרכיו המיוחדים של האדם אינם נלקחים בחשבון במינוי אפוטרופוס, ואדם אינו יכול להביע את רצונו לגבי זהות האפוטרופוס או בקשר למה שיעשה האפוטרופוס ברכושו ובענייניו האישיים;
• אפוטרופוס יהיה צריך לדווח דיווחים שונים לממשלה;
• אפוטרופוס כפוף לכללים העלולים להכביד מאוד על תפקודם של האפוטרופוס ועל חייו של החסוי;
• על האפוטרופוס לשלם לשלם אגרות שונות מתוך כספי החסוי;
• תהליך מינוי אפוטרופוס דורש התערבות של המדינה, ופעמים רבות נעשה בזמן חירום שעה שהממנה חסר אונים וזקוק בדחיפות לטיפול רפואי, או לעניין רכושי שיש לטפל בו, ותהליך המנוי מעורר מתח אצל כל המעורבים.

בשנת 2016 תוקן החוק בישראל באופן המאפשר לאדם להביא לידי ביטוי את רצונותיו, ערכיו  וצרכיו המיוחדים. כיום אדם (הנקרא בחוק: "הממנה"), המבין ומסוגל לקבל החלטות ולבצען, יכול לקבוע מראש מי יטפל בענייניו וכיצד יראו חייו אם וכאשר מצבו ישתנה לרעה וכושר השיפוט שלו יפגע. קביעה זו נעשית באמצעות מתן יפוי כח מתמשך ומינוי של מיופה כח שיהיה מוסמך לפעול בשם הממנה בעתיד כאשר זה לא יוכל עוד לקבל או לבצע החלטות הנוגעות לעינינו בעצמו. יפוי כח מתמשך נותן לממנה חופש בחירה רחב, הנושא בחובו יתרונות רבים:

• הממנה יכול למנות מיופה כוח אחד  או יותר, להורות אם אלו יפעלו במשותף או כל אחד לחוד, לקבוע מה היקף הסמכויות והאחריות של כל אחד מהם, כיצד מכריעים במחלוקת ביניהם, ואיזה שכר, אם בכלל יקבל מיופה הכח (מעבר להחזר הוצאות לו זכאי מיופה בכל מקרה). בנוסף הממנה יכול למנות מיופה כוח חליפי למקרה שהראשון לא ירצה או לא יוכל למלא את תפקידו.
• הממנה יכול גם למנות אנשים שיקבלו מידע ממיופה הכח, או מצדדים שלישיים, על פעילותו של מיופה הכח, (אנשים כאלו נקראים "מיודעים") ואף לקבוע  שהמדינה כן תפקח על מיופה הכח.
• יפוי הכח המתמשך יכול להיות "בענייני רכוש", דהיינו טיפול בנכסים, בכספים בהתחייבויות או זכויות של הממנה או "בעניינים אישיים". ענינים אישיים כוללים את צרכיו היומיומיים של הממנה, בריאותו, ענייניו הגופניים, הנפשיים, הדתיים, או החברתיים ובאופן כללי  את רווחתו האישית. ניתן גם לערוך "ייפוי כוח מתמשך רפואי" העוסק בעניינים בריאותיים בלבד.
• הממנה יכול לקבוע כי מיופה הכוח יהיה מוסמך להפעיל שיקול דעת לגבי תוכן ההחלטות, או שהוא יכול לתת הנחיות מקדימות  לגבי תוכן ההחלטות שיתקבלו בנושאים שונים.
  לדוגמא: הממנה יכול לקבוע מי הוא הרופא המטפל המועדף עליו, אפיקי השקעה מועדפים לכספו, להורות אם בית מגוריו יושכר או ימכר, או להורות דווקא כי ימשיך לגור בבית מגוריו או במקום מסויים המועדף עליו, גם במצב בריאות שונה.

במקרים שלא ניתן לבצע הנחיה מקדימה, שכן ביצועה יפגע בממנה או אם היא בלתי חוקית אסור למיופה הכוח לפעול לפיה. במקרה כזה מיופה הכח יוכל לבקש מבית המשפט הוראות כיצד לפעול.

יפוי כח מתמשך נערך רק בפני עורכי דין שעברו השתלמות ייעודית, ורשימת עורכי הדין המוסמכים מופיעה באתר האפוטרופוס הכללי;

תהליך עריכת יפוי הכח דורש לפחות שתי פגישות של הממנה עם עורך הדין, אחת מקדמית, והשניה לצורך החתימה על המסמך, ובנפרד על עורך הדין להפגש גם עם מיופה הכח (שעליו להסכים לשמש כמיופה כח). על עורך הדין להסביר לכל המעורבים את משמעות עשיית יפוי הכח ואת והתנאים והתפקידים המוטלים על כל אחד מהם ולקבל מהם מידע לגבי יפוי הכח. בנוסף, על עורך הדין להיות משוכנע שגם עושה יפוי הכח המתמשך וגם מיופי הכח מבינים את משמעותו, דרכי עשייתו וגם תוצאותיו של יפוי הכח, כולל המנגנון הקובע מתי ייכנס לתוקף.

אנו ממליצים מאוד על עשיית יפוי כח בלתי חוזר, היכול לאפשר לכל המעורבים בדבר וודאות ושקיפות במצבים שהם, ממילא, מסובכים, דבר שיהיה משמעותי מאוד לממנה ולחוג הקרובים אליו.