מישהו גנב לי את שם המתחם (Domain Name)

לא אחת נתקלים עסקים שונים בהפתעה לא נעימה כאשר הם מבקשים להקים אתר אינטרנט, או להוסיף שם מתחם ׁ(domain name) שישמש את אתר האינטרנט שלהם, ומגלים ששם המתחם המתאר את העסק שלהם כבר שייך למישהו אחר. לעיתים מדובר ברכישה לגיטימית באתר פעיל המשתמש כבר בשם שבו ביקש בעל העסק שלנו להשתמש, ובמקרה כזה כנראה שהפתרון הוא לבחור שם אחר, אך לעיתים נחשפים עסקים לשני סוגים של מצבים המעלים תחושת עוול קשה. לעיתים מישהו מחזיק בשם המתחם זמן רב בלא להשתמש בו כאשר בעליל אין לו כל קשר לשם המתחם (לדוגמה אדם שמחזיק בשם מתחם שהוא סימן מסחר ידוע כגון "במבה" או "טרה"), ומצב אחר שבו עסק מתחרה רכש את שם מתחם המהווה שם מתחם של עסק אחר, והוא מפעיל תחת אותו שם מתחם את האתר שלו, או אפילו אתר נייטרלי, וזאת תוך מטרה להטות אליו תנועת גולשים שמחפשים, בעצם, את אתר האינטרנט של המתחרים.

מה עושים?

לכאורה במצב דברים שכזה יש צורך לפנות לבית המשפט ולפתוח בשורת הליכים יקרה ומכבידה, שעיקרה צווי מניעה נגד מי שרשם את שם המתחם, וכן תביעה לצו עשה להעביר את שם המתחם אל הבעלים הראוי לו. הליכים כרוכים לרוב בסעדים זמניים, מתן ערבויות, פעולות דחופות, והוצאות כבדות בזמן ובכסף.

אלא שישנו פתרון פשוט הרבה יותר, שלא הכל מודעים אליו. איגוד האינטרנט הישראלי מקיים שירות בשם IL-DRP  לפתרון סכסוכים בקשר לשמות מתחם, המהווה פתרון יעיל הרבה יותר וזול יותר מאשר ניהול משפט.

מהותו של ההליך

כל אדם המגיש בקשה להקצות לו שם מתחם מתחייב לציית לכללי איגוד האינטרנט הישראלי לרישום שמות מתחם, וכללים אלו יחייבו אדם כזה בכל התקופה ששם המתחם רשום על שמו.

פרק ו' של הכללים קרוי "יישוב מחלוקות וה IL-DRP " קובע את מדיניות איגוד האינטרנט בקשר ליישוב מחלוקות. ס' 23.3. לכללים מציין כי כללי המנגנון האמורים מהווים חלק בלתי נפרד מהכללים להקצאת שם מתחם, וכל המחזיק שם מתחם מקבל על עצמו באופן בלתי חוזר את סמכות המנגנון הנ"ל.

לשירות ה IL-DRP  ישנם גם כללים המפורטים באתר האינטרנט של איגוד האינטרנט הישראלי.

על פי הכללים הנ"ל, אדם החולק על הקצאת שם המתחם יכול לפנות בבקשה לאיגוד האינטרנט הישראלי, ואיגוד האינטרנט הישראלי מחויב להחלטה שמתקבלת במסגרת ההליך. בכך כוחו של ההליך, שכן העובדה שאיגוד האינטרנט הישראלי (שבידיו מצויה השליטה בשמות המתחם כולם) יציית להחלטה שתנתן בהליך אם להעביר שם מתחם או לא) גורמת לכך שההחלטה בהליך הינה סופית ואכיפה, על ההחלטה אין ערעור והיא סופית.

במקביל, כללי השירות מבהירים כי אין המדובר בהליך המונע גישה לבית המשפט או מושפע מכללי המערכת המשפטית, וכי רק הוראה מפורשת מבית המשפט תגרום להשפעה על קיום הליך שכזה , או להפסיקו, וזאת בניגוד, כמובן, להליך בוררות, שקיומו מונע קיום הליך משפטי אחר.

קביעה מפורשת נוספת הקיימת בכללים היא כי אין המדובר בהליך בוררות ומשמעותו העיקרית של הדבר, כמובן, היא שאין צורך להזקק לבית המשפט כדי לאכוף אותו.

ניהול ההליך

ההליך כולו מתנהל באנגלית (!), והוא נפתח בהגשת כתב בקשה או עתירה לאיגוד האינטרנט הישראלי תוך תשלום אגרה. האיגוד ממנה פאנליסט, וזה יקרא את מסמכי העתירה. מי מהצדדים המעוניין בכך רשאי לבקש כי הדיון יתקיים בפני הרכב של 3 פאנליסטים, במקום דן יחיד. הפאנליסטים המתמנים על ידי איגוד האינטרנט הם עו"ד המומחים בתחום, שלכולם נסיון לא מבוטל בניהול הליכים שכאלה.

הפאנליסט יקצוב זמן למשיב להגיש את תשובתו לעתירה בו יידרש להעלות נימוקים למה לדעתו שם המתחם מוקצה לו באופן לגיטימי.

לאחר הגשת כתב התשובה (או לאחר שעבר הזמן שנקצב ללא שהוגשה תשובה) יכריע הפאנל שמונה לדון באותו מקרה על בסיס המסמכים שסופקו לו על ידי הצדדים. לפאנליסטים קיימת גם אפשרות לבקש מן הצדדים הבהרות, או, לעיתים, אף מידע נוסף.

ההליך אורך מספר שבועות בלבד,אינו כפוף להליכים הפרוצדורליים הפורמאליים של בית משפט,  וככלל הוא מסתיים בתוך חודשיים או שלושה חודשים, והוא כמובן לא כרוך בדיונים פרונטליים בבית המשפט, איננו מאפשר הליכי ביניים ואיננו מקנה סעדים זמניים (דהיינו – מי שזקוק לסעד זמני לא יכול להעזר בהליך יעיל זה לצורך כך). מכלול זה מוזיל, כמובן, את ההליך באופן משמעותי, וגורם לסכסוך להיות מוכרע במהירות, ובכך ייחודו, ויתרונו הגדול.

היסודות שצריך מבקש להוכיח

על מי שמבקש להעביר אליו שם מתחם להוכיח מספר יסודות: כי השם זהה או דומה לשם מתחם/סימן מסחר/ שם תאגיד של המבקש; המבקש הוא בעל זכויות בשם, למי שהוקצה לו שם המתחם אין זכויות בשם וכן כי הבקשה להקצאת שם המתחם, או השימוש בשם המתחם נעשו בחוסר תום לב. הכללים באים לעזרת המבקש וקובעים שורה של חזקות שקיומן מהווה ראיה לחוסר תום הלב האמור. דוגמה לאלו הם רישום שם מתחם הנעשה על מנת למנוע ממי שיש לו עניין לגיטימי בשם את השימוש בו, מתוך רצון להפריע לעסקיו, או מתוך רצון למכור לאותו מחזיק לגיטימי את זכויות השימוש בשם; מצבים בהם מזוהה בעל הקצאת שם המתחם כמי שחוזר על דפוס התנהגות שכזה (לדוגמה, מחזיק שמות מתחם רבים בלי שנעשה בהם שימוש אמיתי); או מצבים שבהם מנסה בעל הקצת שם המתחם לנצל את שם המתחם בכדי למשוך אליו משתמשים המחפשים את האתר המתחרה.

סיכום

נראה וכי היעילות והמקצועיות המגולמות בהליך, לרבות החזקות עובדתיות שהוזכרו לעיל,  מהווים, כולם, סיוע משמעותי למי שמבקש בדין העברת שם מתחם ומחזקת את מעמדם של "הטובים" בכך שהיא מספקת להם כלים יעילים להוכיח כי הם נסחטים. ולפי כל הנ"ל נראה  כי ברוב המקרים השימוש בהליך ה IL-DRP הוא הכלי היעיל, המהיר והזול ועל כן האטרקטיבי ביותר להגנה על האינטרסים לגיטימיים מפני "שודדי הים" של האינטרנט.